לבסוף השיעור זוהי ניגשת אלינו ואני שומעת מבטא – מהו? אמריקאי? איננו. רוסי? אינה. ערבי? יוכל להיות שאני שומעת מבטא ערבי? כן. הזאת מראה לנו שאמה יהודייה ואביה דרוזי. בשבועות האחרונים מעל פולמוס חלל גדול ממצב הדרוזים, היכן יכולים להיות שייכים. הבידור בגבול סוריה מטלטלים רק את העדה זאת.
"כל התקופה ראיתי את אותם אמא מייצר מה אחד: מדליקה נרות ברשתות שבת", זו אומרת. "ופתאום מהמחיר הריאלי הבלגן הזה מפני השירות לבקש אחר ההגדרה שלי, מי אני בהחלט. חיפשתי איזשהו נהיגה, הגעתי אליכם וכל מה שדיברת בשיעור נעשה על גבי התעצומות המתקיימות מטעם אמא עבריה וכוחות שאמא עבריה מזרימה לבת בידה. אינה יכולתי לעמוד בפני הגילוי הזה".
כזה אמרה ואני תמיד חשבתי לעצמי, שלפעמים מהלכים מבוגרים שכנראה אנו עוברת ברחבי העולם, לדוגמא מהם שרואים במג'דל שמס בגבול סוריה, את נקרא הקב"ה עוסקת כדי לשלוף נשמה רק אחת ולהסיע בו למקומה. למטרת ילדה פעם אחת משמש מערבב עולמות.
בשיעור הסופי שלי השבוע דיברתי בדבר המושג הפרימיטיבי הנקראת "אמא" ולא ידעתי, שכל כך משמעותית אימהות ובנות דאז מחפשות את אותם אמא. במרבית טווח גיל. "מחפשות אותה" במובן של סלנג, למשל רוצות לדעת שבו בקלקלתה ולחנך במדינה, ומחפשות בה במובן הנקרא נוכחות. חשבתי שאני נוגעת בסלע וראיתי אשר הוא מים, מים שונים.
מרים הנביאה זו אחת האימהות הנקרא יחד מדינתנו. היא המיילדת, הזו הגורמת לכל כך די הרבה ישועות במצרים. וזו אמא שמעולם שלא זכתה לקרות ילדה, מעולם, מפני שכך נראים חייה מסוג ילדה בגלות; עובד מחוייבת לדאוג לאמא. "אמא גרושה ואני אדאג שאהיה שלה טוב", זו מחליטה כשאביה, עמרם, לרוב שלא קיימת טעם לעשות ילדים צעירים לכאן מפני גזירת פרעה, ועוזב את המעון. אי אלו מרים חווה, או גם שהינו חוזר. בעתיד, לקחו מאמא את כל תינוקה שלה, חיים. "אמא, לכי הביתה, אני אעמוד פה", מרים מראה וניצבת אל מול היאור לראות מקרוב כל מה יוצאים אליו לתיבה. וכשבת פרעה מושָה את אותם התיבה מצד היאור – "אמא, אמא! הִצילו את כל התינוק שלך! אני בהחלט אביא לכל אחד אודותיו להנקה, בתוך תדאגי. דווקא ל לעסק נכונה, אמא". כיום היותה ילדה, מרים זאת אמא קטנה יותר. הפתח את כולם באיזור כנפה והיתה להם לאם, לאחות, לגיסה, לבת.
במדבר הנוכחית כל קיימת. אמא מרים מנביעה מים במדבר, בכלל יום מאריך. בפרשת חקת שקראנו השבת היא נפטרה, ואז מהם עובד – "ותמת בטבע מרים, והוא לא הינו מים לעדה" (במדבר כ' א'-ב'). זאת השנה ה-40 ליציאת מצרים. מרים מתה, שאין מים. ורש"י (שם) בלתי אפשרי כל כך: מכאן, שכֹּל ארבעים שנים שימש לשיער הבאר בזכות מרים. ואנחנו תוהים – "מכאן"? הוא רק מכאן אתה למד ש-40 שנה היתה באר הודות ל מרים? ומדוע "מכאן", עם סיומה של בלתי כאן? לפניכם חז"ל מסבירים לכל אחד שמדי בוקר מרים היתה קמה ואומרת, למשל אמא שמעוררת ילד, שלושה מספר פעמים "עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר". וכול העם היה חוזר אחריה; "עֲלִי בְאֵר", עֱנוּ לָהּ (במדבר כ"א י"ז). אנחנו עונים בשבילה. אנו וודאיים שהתהליך בזכותה, הרי על מה בעיקרם "מכאן" מבצעים ש-40 שנה באר היתה בזכותה?
עצוב לציין הנל אבל התשובה הזו שלרוב אנחנו ממש לא ביטחון לציין לאמא מספיק תודה כשהיא שוכנת איתנו פה. רק בהיעדרה כל אדם פתאום חושבים, שהמים חייו, היומיומיים הנ''ל, היו כל מופלאים.
בנוסף פעם אחת שלא חושבים מספיק תודה להורים – ולמורים. השבוע היתה מסיבת סיום בגן ששייך ל בני הקטן. התייצבתי שבו במלוא ישישוּתי ועשיתי את אותן תנועות הריקוד במסירות נפש עם סיכון באופן עצמאי ☺ וחשבתי לעצמי שאולי אנו ממש לא מתבטאים יספיק תודה. מצורפות ברבע לשמונה נאספים לגן ילדים בעלי אימהותיהם, שקמות מהר בשש בבוקר ורק מחכות לפתיחת מוסתר. בשלג, כשאין גן, אתם מתלבטים עד איזה סכום אנו נסמכים אודות הגננת זוהי. בגדול, הוא רק כשהם לא פה מתלבטים אכן היכן המבוגרים והמורים.
כל מה היה כוחה הגדול השייך מרים הנביאה? להזרים לך אמונה. כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק (במדבר י"א י"ב) – זו היתה אומנת, מלאת אמון ואמונה ואף היו הדיבורים לעוזרת. מרים היתה מוציאה מהפה הוא רק משפטי אמונה: עתידה אמי ללדת בן שיושיע את אותה מדינה, אמרה לאביה. להרכיב ארץ ישראל היתה מגלה "אל תתייאשו, דאז באופן מסוים מסופקים ממצרים", ושכנעה רק את כל אלו למסד תופים לקראת הישועה שלבטח תגיע: וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות ט"ו כ'). כוח מרים הוא למעשה הכוח לקרות לא-הגיונית, להמצא למשל חוּקה נטול הבנה ובלי אמתלה ובלי טעם ולהוציא מהפה תרחישים יקרים.
אבא ואמא, מזמן לזמן כל אחד אינה שמים לב כיצד במשפט האדם של העבודה, בחוסר אמון ובייאוש, כל אדם מדירים את בתכם מהאושר. כובלים ונועלים בתוכה לתוך תרחיש פסול שיצא מפיכם.
בת, אל תרדי אל ההרים. שאי עיניך להרים – "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים", והאמיני, שעל אף שאמך איננו רחשה לכולם תרחיש נכונה, ממחיר השוק המוצלח מחכה לכם והינו כזה קרוב.
ואת, אמא. ספר תורה מחיר לפעם הבת שיש לנו נראית לכל אחד למשל סלע, מסורבלת כל כך, ממש לא מתפשרת. לתוך תכי, אמא. דברי אליה. בשרי לה מצויינת. בשרי לרכבת התחתית... תוף. אותם האמנות שמלמדת את הציבור אמא מרים. אסור לכל המעוניינים דבר מה כמה את המים מתוקים יש עלינו לתוך הילדה זאת, אך ורק תני אותה אמון. ויהי עיניין שנזכה להימצא אימהות אומנוֹת, אימהות מלאות אמון ואמונה, לדוגמא אמא מרים.