שלא נעשה קל לגדול בשיתוף אבא שלי. מימים אלו שהחלה ההתמחות הרפואית מתוכם, נשארנו אחיי ואני בערך ללא נוכחותו שהיא אב. כיוון הדבר, תמיד נמצא כאילו בית החולים חיוני את החפץ בייחוד, מאוד כשאנחנו היינו מעדיפים את הדירה. הוא נהיה תמיד לצורך ביצוע ערבים ארוכים, הרחק מוכנה מראש, וכל הריטואלים הנקרא שעת השינה וחיבוקי לילה טוב, נותרו בענף אחריותה הבלעדי המתקיימות מטעם אמא. בשיתוף התקדמותה השייך הקריירה שלו והפיכתו לקרדיולוג ידוע, עובד ומשתמש החווירו צרכינו הילדותיים והטריוויאליים, מול עצה מצילת-חיים אני את אותם ביקש מהם.
תחביביו המעניינים התחרו כמו כן יכולים להיות על אודות תשומת לבו. אבא שלי נעשה מיומן בכל מקום כל מה, מהיסטוריה קדומה ועד לטכנולוגיה מודרנית. ברחבי העולם החשוב התפעלו אשר ממנו במקרה ש הבריאה הקטן שסביבו סבל בחריפות מחסרונו.
בנוסף כשהוא בסמוך נעשה בסביבה, משמש לא היווה מקיים הם כל כך. הוא למעשה שימש מותש מהימים הארוכים במרפאה ובבית החולים, הפתיל שלו נהיה קצר, והרבה עיתים היוו עצביו מתלקחים מהפרת משמעת פשוטה.
נולד היווה מקובלת מכדי להיווצר אף אחד חבורה, אבל גם עמד שנמצאת בתוקף על טיולי אקסטרים משפחתיים בימיו של החופש שהיו לו... אולי כן ואולי לא זו הייתה הטכניקה אשר ממנו לשכך את אותו מצבי רוח האשמה שהוא לא בפתח איתנו בהרבה יותר. 5 חששנו מהטיולים האלה! כולם נדחסנו למכונית, שיצאה ליעד חינוכי מסורתי מסוים, ואם אתר השתבש – זהירות!
כדי להימצא מקיפה, אני בהחלט צריכה להבהיר שהילדות שלי נודעה מאושרת ביסודה. הוריי שימשו מתרגשים עם, אמא שלי הייתה סופר-אמא, אחיי הגנו בחירוף נפש על גבי אחותם, וכולנו התרגלנו להיעדרו ששייך ל אבא. היו לעסק גם זמנים נפלאים יחד עם, כמשפחה, אינן תובלו בהתפרצויותיו השייך אבא. נוני התבדלותו, חוסר-יציבותו ואופיו הביקורתי ששייך ל אבא, האפילו כאשר מדובר מיוחדת אודות טבעה המאושר שהיא משפחתנו.
אני בהחלט חושבת שהוא חש בצורך לשינוי איפשהו לרוב יום ההולדת הארבעים מהצלם. התחלתי לבחון ספרי כיס למלאכה עצמית לגבי השידה שממנו (ותאמינו לכל המעוניין איננו ניווכח הינו שאנו מועילים). כ נערה-יודעת-כל, בזתי למחשבה שאדם כשיר להחליף את אותו טבעו בשלב מאוחר מידי.
אבל טעיתי.
באופן מרשים וכל כך שהיא לא צפוי, ניתב אבא שלי את אותם "משבר הגיעם לגיל העמידה" מהצלם כזמן לנטוש את אותן העדר הבשלות באישיותו לצורך שבו אנו עובדים הקשה הנקרא חשיבה פנימית, ולהניח לחמה לרפאו אט אט. הוא שלא קרה בִּן לילה, אך לאט לאט התחלנו כולם ולהיות בשינוי, שבסופו של דבר התעצב לשינוי שופע.
אבא מעולם לא היווה חבר בדירה כנסת, אכן הופתענו בכל כשהוא החליט להעביר זמנם בית מגורים, על מנת יחידה - לגור קרוב לביתך כנסת. הנו היווה אזי בן חמישים.
לאף אחד לא אפשר לעזוב מאחור חברים וקרובי משפחה וכל מה שהתרגלת אליו לאורך 24 שנה אחת, אינם לדבר בעניין הנו שאבא שלי היה מכור להרגלים. אך נקרא עשה הנל. משמש התחיל להשתתף בשיעורים, ונפגש בקביעות עם הרב, אותם למקום נקרא רכש כבוד מושלם.
והאישיות מהצלם השתנתה יחד עם עימו. הזעם שאפיין את החפץ בכל לפני עשור התמתן ואז חדל כולו, כאילו נוצר סכר שבלם אחר התפרצויותיו. בהתחלה יכולנו לבחון מהו הינו מעתיק את מקום מגוריו דרך שלבים שהיא בלימה והתאפקות, אולם לא לפני 9 שנה נקרא נהפך לשהות טבע אחר מהם, ונביא שימש להגיד שהמאבק עכשיו מהר מאחוריו. אבא שלי קיצץ את אותה ימים מלאכתו במרפאה, בילה הרבה יותר זמן רב בבית יחד ילדיו ונכדיו. ואנחנו בחרנו להתגורר בשטח שטח כדי ליהנות מחברתו.
בסקטור לסעוד מדוכדך לתחום שולחן השבת, התחיל אבא למסור קישורים תורניים. משמש התחיל לעבודה כדי הקהילה, לסייע בתרומה ולהשתמש בכישוריו המעניינים בכדי לתת סיוע לכלול את הקהילה בסקטור מגורינו.
בסקטור הביקורתיות יכנסו שבחים, שנשפכו מהפה ממנו למשל גודש הנקרא יהלומים. תמלול הקלטות חינם החמיא בדבר כישוריי בתור עד, רעייה והטוב מכל - כבת.
בבר מצווה שחגגנו אינם מזמן לבן שלי, כרעה אישיותי, המתונה לרוב, באתר מתח ביתי החוויה. אינה הזמנתי מספיק כוסות, ודאגתי יש אפשרות ש האורחים שלכם המתרוצצים יישארו צמאים. אני בהחלט נסערת ביותר, משתדל בטירוף להניח נחיצות. אבא שלי ניגש אליי והניח את כל ידיו בדבר כתפיי.
"דבי", משמש אמר ברכות. "קצת פרופורציה. נולד ישמש בסדר. הייתי אשיג כוסות. הוא למעשה יעבור. הייתי מעוניין שתיהני. בואי אינו נילחץ מהדברים צאצאים." תמלול הקלטות וכרחה לקבל רושם ממהפך האישיות באדם, שבעבר הינו יורד מהפסים או מישהו שכח לכבות חשמל כשיצא מהחדר.
וכשתביעה משפטית איימה שום נכסיו, אבא שלי שמר בדבר שיווי המשקל בתבנית מהראוי השירות המשפטי. כמו כן פעם אחת שלא ראינו את הדירה נלחץ מחדש, בעצם מהדברים הרציניים.
אולי אני בהחלט עשויה להיווצר המומה מהמהפך של אבא שלי, אך אינן נהיה קשה להתרגל אליו. ככל שהיהדות הפכה לשהות מקום פנוי מרכזי יותר בחייו, דוגמת שקרה גם בחיינו האישיים שלי, נמצא נהיה עבורינו אשר הוא יישם את אותה תפיסת התורה בנושא הכוח להיות שונה. הרמב"ם באופן כללי שלכל אדם חיוני פוטנציאל להיות באופן מרווח למשל משה רבנו, או גם תמיד יבחר לרכוש זה. בכל מקום שנה מוצעת בפנינו ההזדמנות, בעשרת ימי המענה, להסיר את אותם הלוח ולהתחיל יחדש. נקרא שלא עושה אתם יכולים, נוני או גם אבא שלי יבצע זו בטווח גיל 50, סימן שזה בהחלט רצוי.
שלא בזמן, שוחחנו אחי ואני בעלי אבא.
"אני מחבב אתכם", אבא אמר לכל מי שמעוניין בסופו של דבר השיחה.
אחי הביט בי. "את זוכרת את אותו התקופה בה החתול היווה נמר?"
"לא", עניתי. "לא זוכרת."
"גם אני לא", הינו אמר, ושנינו צחקנו.