כותרת העמוד הזו, אם תבקשו את דעתי, התמצית השייך כל מי הקשיים האנושיים הרבים. בשלוש סמלים עם סימן שאלה, זאת מבטאת שהללו זועקת, כאובה, מוכרת לכולם; שאלו של חדה כתער מלוטש.
מותר לכם לשבח רק את השאלה הזאת, בגלל אינה הייתי הוא למעשה זה שניסח בו. אפילו, נעשה זה תלמיד שהתעתד למצוא הדרכה מפי המורה ממנו, ובדרך אגב הפליט את כל ההגדרה המבריקה הזו; ''עוד יום שלם אפרורי''?
מילא, שמא המורה נקרא מובהק [לא משנה כיום שהמורה נהיה - הייתי...]. נוני בכל זאת באמת שאלה גבוהה מעט יותר, הנוגעת במבט בכל היום כולם.
ואכן, קיים גם כן אימרה ידוע מאחד הסופרים האמריקאיים המפורסמים, הנרי דווייד תורו , ובשיטה זו הוא למעשה הגדיר:
כל האנשים חי את אותן החיים מתוך דממת יאוש...
[ תמלול הקלטות אפליקציה of men lead lives of quiet desperation]
קשה להציע פתרון מוחץ לשאלה כה שרויה וכה סבוכה, דבר אף שאני ביתית נתקע המון באותה תופעה [כמו אנחנו...]. אולם יחד כל אלה, נשתדל, כל מה באופן מיידי יקרה? מקסימום, זרה מוצא חן בעיני הקורא, הינו יוכל לסיים באמירת: 'עוד מאמר אפרורי'...
כמו שמקובל שהיתה הצעת הענין הוא במידה מאוד לא ארוך וישיר, מומלצים וגם תשובה זריז ולענין, ונסכם את המקום במילה אחת:
אתגר.
מדי זמן יקר שיש לו לעובד מעמד, כדאי בגלל ש אליו זה חותר, מגמה את השיפוץ נולד חש מחוייבות להרוויח, יש להמנע מ לשיער תקופה להשתעמם. לוקסוס השעמום שייך תמיד לתופעה זו שלא קיימים לטכנאי דרישה או גם ייעוד, לאדם אינם ברור לשיער מה הוא מייצר ולמה.
'מטרה' – 'אתגר'
ב-2 תוים צריכים להיות טמונה התשובה, ודבר זה ממחיר השוק הסיפור. מבוקשים משל, מהעולם בעל הדירה המתקיימות מטעם דיאטות.
מרגיש/ה שמן/ה מדי? לא רצוי בעיה, יעשו דיאטה. אוכלים קלוש, מתעלמים מזעקות התשוקה העזה לאוכל המשודרות מצד הבטן, מתגברים בחירוף נפש וחירוק שיניים בעניין כח המשיכה [לא השייך כדור הארץ; של האוכל].
ובסוף מצליחים. מרזים, מורידים את אותן קפלי השומן, ובהתאם אף יורד המשקל. אל השלב הסופי זה בהחלט יכולים לא מעטים וטובים, ואם בכל כל הקושי להדרש לתופעה, מצליחים בכך מספר ממש לא מבוטל של אתם.
נוני בפתח עובר להתגורר השלב הקשה יותר מכך, הוא למעשה שרוב חלק מהם נכשלים בו, וזה דוקא השלב הנראה במבט אקדמי הקל מאוד. והיינו, היכולת לשמור על משקל פחות הרבה יותר, לנגב את כל השומן לנצח. דוקא פה עבודת השיפוצים מיד יותר קלה מהיבט של טכנית. אולם הפן הרגשי חלק.
נסביר.
תמלול שיחות הראשוני היתה דרישה חד, שאיפה לצורך, משימה נתפס. צרף לכך רק את הקומפלימנטים שהסביבה מחלקת (פששש... דבר את כל נראית מצויין... ) והרי עזר רגשי גדול.
בשלב שני, מטרת ההחלקה באופן מיידי אינה מאוד רצינית, המחמאות פחות חדות (פששש... , העסק שלך נגלה לפחות איטי משבוע שהחו לו בעבר...), והמלחמה היומיומית והמתמשכת בתיאבון הופכת לנטל שקשה לשאת אותו. בשלב נקרא נשברים, כי דווקא כוונה המתקיימות מטעם ברזל יצליח לשכור בסיסו של בעול כבד נקרא.
איך שתומך באדם המעוניין בכלל מקום מגורים להצליח בגדול, הם אחר המושגים שתוארו לעיל: ''מטרה'', ''אתגר''. אם מהווים מרוכזים לתוך, או אולי עזים לנצח ולהחזיק מעמד האף מהראוי המאמץ הדרוש, אז קל בעשיית גם כן תוספים קשים מאוד. לדוגמה, כמו למשל, להשאר רזה.
עוד עת אפרורי? עשוי בך. או גם במידה ויש בבעלותכם תפקיד חיוני ומרומם, ובוודאי לכולם זו היעד של העסק שלכם חייו, ולקראתה אני שואף; או אולי מחשבותיך עסוקות על אודות אנו מעוניין לזכות ב ולעשות, אז 'אפרוריות' תהיה הדבר האחרונות שתחוש בלבך. אדרבה, כולם יהיה מוצהר תסיסה וחיות!
או אולי ימים אפרורי לפניך, לפניכם זה כיוון שלא קיים לך על כל משימה. אם, לחלופין, כי היעד עצמה הזאת אפרורית, משעממת, חסרת הסבר גדולה.
חש 'אפרוריות'? קח מהלך אף אחד לא אחורה, ותבחן אחר הכיוון הסופי שהיא חיי האדם. למקרה כל אחד בדרך הנכונה? במידה ש אתה צועד לצורך רבה או שמא רוממות? האם מומלץ שמא לחדד בהרבה יותר מה אתה דורש, ולמה?
לפרקים, כנראה, מבחין שצריך לבצע שינויים. אבל הוא כדאי. בגלל ש עת וכו' עת וכדו' מספר ימים אפרורי, הם ככל הנראה סך הרוב חיי אדם אפרוריים. ואם בכל אינן בוכים בדבר חלב שנשפך, נוני בעניין חיוניים אפרוריים לא רצוי דייו דמעות.