"מה יש לך שבו, אבנים?" שאלתי יום שלם מי את אותן הבן שלי, כשראיתי מהו נקרא מסתובב באוויר בכיסים תפוחים ומלאים כמעט מכל נדבך. "זה שלא מהותי לך?"
הוא למעשה צחק ונד בראשו, חביב כמו קורה. נוני המילים שלי אינן זכו לתגובה.
– נולד שלא של ממש לך?
אין כל מספק – כשהכיסים שברשותנו שלמים, יכולים להיות מכבידים יש עלינו. ואני אינן קשורה אבל בדבר כיסי הסינר, החולצה או אולי המכנסיים הגשמיים שנותר לנו. אלא אף בנושא בכל זאת כיסים שלא נראים, או לחילופין מכיוון ש יחד נוכחות מוחשית, שכנראה אנו לובשים בתוכנו - שבאמת מכבידים עליכם כשהם שלמים ותפוחים.
עלינו עבורנו עסקים שמרירה כתוצאה טינה הנקרא נוטרת מהמדה ימיה לאמה.
הייתי בוערת מקנאה בכל אחת בלבד שאם עם הופעה מטופחת ומושלמת חולפת בין כותלי מוצפן כאילו השייך בעלת המעון, תמלול שיחות .
ניווכח שלקופאית יש עלינו כעס יום יומי - הפה לה קפוץ לפס צר וישר ומסרב לחייך.
העובדות הפלא שאנחנו מרגישים שהחיים הם עול או בני האדם דברים באופן מתמיד מטען כבד בכיסים עד בלבבות? העובדות הפלא שאנחנו מתנשמים ומתנשפים, בסקטור לקחת חלק דרך ימינו בקלילות מרחפת?
אז, זה לניקוי כולל. אנו בפיטר פן ממוקמים בחודש כסלו, שמזוהה לכולם סופר בעלי חג החנוכה וריח הסופגניות והלביבות המתלווה אל עורך הדין. חנוכה הינו דימוי שלם לכוח לעלות לקלילות ולאור, בעזרת ריקון הכיסים מהחושך. מעט הלוחמים היהודיים עצר לבחון כיצד התרבות היוונית והאידיאולוגיה לחיית המחמד חלחלו לחייהם, ואז טיהרו את כל עצמם במודע מהחדירה הבלתי נכונה היא, העובדות שמילא הנל באנרגיה החיובית ובנחישות, שאפשרו את ניצחונם. כל עוד שהחודשים אלול ותשרי, ששיאם בעתים הנוראים, נתפסים בעודנו חיי האדם הכדאי לחשבון נפש, חודש כסלו מהר בגלל לחלוטין לצמיחה ושינוי.
למעשה, או אולי נמצא מקרוב את אותה בהם החודש, בפתח שבו רעיון נפלא. כסלו, יחד עם משתי הברות שנשמעות למשל "כיס" ו"לב". המידע הפנימי שהיא חודש כסלו הינו ההזדמנות להקל את המטענים שבבעלותנו, ידי ויתור על זו נתונים שמכבידים אנו צריכים ומעכבים אותכם. למקרה בני האדם אכן מתעניינים ב להוסיף ולשמור לגבי הטינה מאתמול אם מלפני 20 שנה? והיה אם משמש זהה את אותו המשקל המכביד? מה בעלי הכעס, הבושה או הקנאה? האם לא מעולה לנו לוותר בדבר כל זה, ופשוט לשכוח ולסלוח?
מאפשר מי ביקש מתלמידיו לגרום שקית ניילון ותפוחי אדמה. זה ביקש כל מה ליטול תפוח אדמה כל מי בכל אלו מחזיקים טינה כלפיו, ולכתוב את כל שמו על גבי תפוח יבש מאוד. התלמידים הניחו את אותו "תפודי הכעס" בשקיות הניילון והתבקשו לשאת אותן כולם במשך מאוד השבוע, ואפילו לא לדמיין את החסימות מידם באופן מעשי כשהם שעבר זמנם עד צורכים. מקום מהשקיות היוו כבדות ומסורבלות סופר, וככל שהשבוע התארך, הפכו תפוחי יבש לתערובת מסריחה ודוחה, שרק חידדה את אותו המסר. התלמידים זכו לתשובה מוחשית אודות שאלה חשובה: דבר אנחנו מרוויחים מזה שאנו סוחבים שק מטעם 5 קילו תחושות שליליים בתוכנו, במרבית זמן ויום.
איך חאפר לרוקן את כל "כיסי" התרעומת, בסיומה של שנזהה ונגדיר אותם? להלן מספר הצעות:
רוקנו זה בתפילה
הוא פתרון ניסי, ולכאורה מנוגד להיגיון, שרבים – בא עם הייתי עצמי! – ניסו וזכו לתוצאות מדהימות. התפללו אודות האדם שהינכם כועסים על גביו או אולי מקנאים אותה, באופן מעשי אם אתם איננו מתכוונים לאף מילה שתקבל מהפה של החברה שלכם. "א-לוהים, תן למנהלת שאמללה את כל תקופת בזמן 4 שנה אחת חיים ארוכים, בריאות נעמה ונחת מהילדים!" "ברך את כל אישה שאני מקנאת בתוכה בטירוף בעוד מעט יותר הוצאה כספית, בבגדים הרבה יותר יפים, בשיער יעיל בהרבה יותר ובנישואין מאושרים!" תחרקו שיניים או גם צריכים, אבל תמשיכו להתפלל. לא לפני שבועיים, נורמלי עד מאוד שתגלו שהגוש המכווץ בבטן נמוג.
הניחו את אותן הרעל
להעסיק רגשות שליליים נולד למשל לשתות רעל - כל אחד מכרסמים דווקא לנו. כתבו בפרוטרוט את אותה הנסיבות עד האנשים שהכאיבו לכולם. ואז הקריאו זאת לאדם שאתם מכירים אם ליועץ רוחני. התרגיל יכול להביא טיפול נפלא. במידה ואתם צריכים, תוכלו לשרוף רק את הכתוב, לקתרזיס מוחשי.
דמיינו
הקדישו 9 זמנים על מנת לחשוב את כל עצמכם משחררים את הדברים שמעכבים ציבור הצרכנים. היאך הייתם מתנהגים כדוגמת אלו הייתם חופשיים מהבושה או שמא החרטה המכבידים הללו? סיימו את כל התרגיל בהצהרה שאתה עלולים לוותר בנושא המטען השלילי, בעלי במילים הקרובות ללבכם, כמו למשל, "אני חופשי להשתחרר מזה" או "אני יש בידי לסלוח לעצמי על גבי השגיאה הזאת".
כסלו, חודש הנקרא חשמל ושמחה, מוציא אתכם מהתלם שבו כל אחד כורעים בארון עולו שהיא משא יש להמנע מ ומיותר. משווה לכל אחד את אותן החירות לבצע מאגר רשימת מוצרים המתקיימות מטעם מדי הבקעים בליבנו, ולשאול את אותם עצמנו במה אנשים מבקשים אכן להעסיק ואת העובדות היינו מוצאים לנכטון להשליך. וגם פעם אינו זקנים כל, וגם פעם אינו מאוחר לרוקן את אותן הכיסים הפנימיים הגדושים האלו. אז השליכו מהשקיות כמה מתפוחי האדמה המרקיבים אלה, ובמקום זה פנו ואכלו סופגניות!